נישואין בשמונה דקות
ישנם סוגים רבים של עצים ביער. האלון החזק והברוש הדומה למטרייה סגורה ניצבים זה מול זה, רחוקים מספיק כדי לתת מקום לנשמה של כל אחד מהם; שורשיהם של עצי הסקויה, לעומת-זאת, הם רדודים אך שזורים זה בזה ומחזיקים את העצים המסיביים. הם מקיימים חיים של הזנה הדדית. הם נותנים מחסה וצל, אבל יש גם מקום נוסף. כל אחד מהעצים מעניק מקום של כבוד לצרכיו של העץ האחר. האם כך מצליחים העצים לצמוח?
יש לנו הנחה בסיסית שנישואים בין שני א.נשים בעלי צרכים מיוחדים, יהיו בהגדרה 'פחותים' מנישואים של שני א.נשים 'רגילים'. אבל, אם עניינה של זוגיות היא מסירות, תקשורת וסליחה, תחושת הנאה ושותפות, למה יש להניח שאנשים עם סטים מסוימים של כישורים או יכולות, טובים בזה יותר מאשר אחרים? לאור שיעורי הגירושים הגבוהים והטלת הספק במודל המשפחה הגרעינית, אין לנו כל אפשרות לטעון היום לדרך אחת של זוגיות שהיא טובה יותר מאחרות.
בתפילת שחרית, במועד הנחת התפילין המסמלות היקשרות פיזית עם הבורא, אנו קוראים את הפסוק: " וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה, וְיָדַעַתְּ אֶת ה"'" (הושע ב' כ"א-כ"ב). מילים אלו מחדדות משמעויות ביחס למסירות נפש, צדקה ומשפט, חסד ורחמים.
לעולם לא אשכח איך בבר המצווה של בני, ביקשתי מכל אחד מחברינו לבחור את אחת ממילות הפסוק, והם הדגימו איך משמעותה של המילה שהם בחרו מתבטאת בחייהם: חבר עורך-דין בחר בצדק; חבר שהיה נשוי פעמיים דיבר על אמונה. הדברים שלהם הפכו ביחד לתורה מותאמת אישית שנמסרה מחברינו היקרים לבננו על סף בגרותו. כל מילה שנאמרה שם יכולה לחול גם על זוג עם צרכים מיוחדים.
בעבודתי עם צעירים בעלי צרכים מיוחדים, כיהנתי בכמה חתונות. אני זוכרת שיחה עם בני-זוג שביקשו להינשא.
שאלתי: "איך נפגשתם?"
-"נפגשנו בבית החולים הפסיכיאטרי".
-"איזה סוג של שירות הייתם רוצים לקבל ממני"?
-"לא אכפת לנו, אבל זה לא יכול להיות יותר משמונה דקות..."
-"למה רק שמונה דקות? טקס החתונה היהודי הוא אמנם קצר, אבל זה קצר מידי".
-"כי אנחנו צריכים לעשן כל שמונה דקות. העצבים שלנו. אנחנו יכולים להתאפק שמונה דקות בין סיגריות".
-"האם אתם יכולים להיות נוכחים לגמרי במהלך שמונה הדקות האלה"?
-"כן".
-"למה החלטתם להתחתן? מה המשמעות של נישואין עבורכם?"
-"כשאני למטה הוא מעלה אותי, כשהוא למטה, אני מעלה אותו (הנהון של הסכמה נחרצת). אנחנו אוהבים וצריכים אחד את השני."
-"איך מתמודדים עם מצוקות כשהן מתעוררות ביניכם?"
-"החיים הם מצוקה אחת גדולה, מחלת נפש היא מצוקה. הוא נהיה אלים מילולית. אני משתתקת. אנחנו נלחמים, אנחנו משלימים, אנחנו כאן אחד בשביל השני. אושפזנו ביחד וגם לחוד".
השיחה נמשכה...
יום לפני הטקס קיבלתי טלפון מהכלה. היא הייתה מאוד נסערת, היא קיבלה מחזור! "מה יהיה עם השמלה הלבנה שלי?" נראה שאין מי שידריך אותה. חשבתי לעצמי: "איך נשים הצליחו להתמודד במצבים כאלה לפני שהיו בעולם רבנים?!" התברר שהדמות הנשית שהכי יכולה לעזור לה היא חמותה. היא דאגה להשיג את מוצרי ההיגיינה שלה. ארזתי את התיק ליום המחרת: כתובה, עט נובע נחמד מחברתי יוכבד, כוס יין (יין לבן כדי לא להכתים את השמלה), נורה עטופה בנייר כסף לשבירת הכוס, תכנית הטקס – קצר ותמציתי, ומוצרי היגיינה לכלה ליתר בטחון. כשהגעתי היא עישנה סיגריה בעצבנות. היא הייתה מוטרדת מאוד ודאגה מהמחזור. שאלתי אותה אם יש לה טמפון.
"כן, אבל איך אני מרימה את השמלה שלי?"
עזרתי לה עם השמלה בשירותי הנשים, ונתתי לה כבוד ופרטיות ככל שיכולתי.
תחושת נינוחות עם כל מה שהוא אנושי תורמת ליכולת להרגיע אנשים. כמה מילים מרגיעות העלו חיוך על פניהם של הכלה והחתן, שנראו מאוד מצוחצחים וחגיגיים.
התחלנו את הטקס. היו אלו שמונה דקות של קדושה, הנבדלת מחיי היום-יום. בני הזוג לא היו רגילים לקבל כבוד ולהיות מושא להערצה של קבוצת קרובי משפחה ומכרים שהתכנסו במיוחד לשם כך. חלקם הגיעו מבית החולים בשבילם. שמונה דקות של קדושה.
מבחינתי, משמעות עריכת טקס כזה היא יותר מכל מתן כבוד לרצונם של בני-הזוג כבני-אדם מלאים ושלמים. על אף היותו של טקס נישואין טקס בעל משמעות חברתית, הוא בראש ובראשונה טקס של בני-הזוג, ולפיכך חייב לשקף את רצונם, אופיים וערכיהם. מבחינה חברתית חגג הטקס הזה ככל טקס נישואין את מחויבותם של בני-הזוג זה לזו – להיות שם זו עבור זה, בזמנים חשוכים ובזמנים מוארים. זוהי ההתחייבות הבסיסית של נישואין.
לאור השיחה שקיימנו, היה ברור שלא רק שהם מבינים משמעות זו ומכוונים אליה, אלא שהם אולי אפילו מבינים זאת באופן עמוק ומלא יותר מאשר רבים מהזוגות הנישאים, שכן שניהם התמודדו עם מחלה קשה, אושפזו בבית חולים, וטרם נישואיהם כבר התנסו בתמיכה הדדית במציאות מורכבת זו. משעה שהיה ברור שבני-הזוג אכן מתכוונים לנטילת חלק במשמעות ה'נורמטיבית' של נישואין, כוון הטקס עצמו לבטא משמעות זו בדרכם ועל פי אופיים. בנוסף, ככל טקס נישואין אחר, הוא כוון להעניק שפע של חסד לזוג, ולייחד לכך זמן ומעמד חגיגיים. במובן זה, היה הטקס אולי ייחודי יותר עבורם מאשר עבור זוגות אחרים, הרגילים יותר שאנשים מתכנסים לכבודם ועל פי קביעתם - וממילא בכך גדלה ייחודיותו, גם עבורי.
הזוג המרגש שחיתנתי, הוליד אצלי את דימוי ההתקשרות שבין עץ האלון ועץ הברוש, המקיימים מרחב מחזק ומצמיח, שיש בו קבלה של השונות והצרכים של כל אחד מהם.
האם הם חיו באושר ועושר?
לאו דווקא, אך לא בשונה מהרבה זוגות אחרים.
